תמצית
בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה (כב' השופט רן ארנון) דחה ביום 28.9.2026 התנגדות של ארבעה נכדים לקיום צוואתה הנוטריונית של סבתם מיום 26.11.2018, שבה ציוותה את עיזבונה לחמש בנותיה בחלקים שווים. בית המשפט נתן צו לקיום הצוואה, דחה את הבקשה לקיים צוואה מוקדמת משנת 2010, וחייב את המתנגדים בהוצאות בסכום כולל של 40,000 ₪.
שתי קביעות מרכזיות בפסק הדין. האחת: בדיקה רפואית שנערכה למצווה פנים אל פנים כשבעה חודשים לפני החתימה, יחד עם עדות הנוטריון שערך את הצוואה, גוברות על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שנכתבה לאחר הפטירה וקבעה כי המנוחה לא הייתה כשירה. השנייה: תיאום הפגישה עם עורך הדין, הסעת המצווה למשרדו, העברת מסמכים לבקשתו ותשלום שכרו מכספי המצווה הם סיוע טכני, ואינם "נטילת חלק" בעריכת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כאשר עורך הדין משוחח עם המצווה לבדה.
הרקע העובדתי והדיוני
המנוחה, ילידת 1930, הלכה לעולמה ביום 14.4.2024 בגיל 94, כשהיא אלמנה. היו לה שבעה ילדים. המתנגדים הם ארבעת ילדיו של בנה, שנפטר בדצמבר 2013. המשיבה, מבקשת צו הקיום, היא אחת מבנותיה.
המנוחה ערכה שתי צוואות:
- הצוואה המוקדמת מיום 29.8.2010: מלוא זכויותיה בדירת המגורים ובמפעל לבנה, תוך הדרת חמש בנותיה.
- הצוואה המאוחרת מיום 26.11.2018, בפני עורך דין ונוטריון: העיזבון לחמש בנותיה בחלקים שווים, תוך הדרת צאצאיו של הבן המנוח.
ציר הזמן הרפואי, כפי שתואר בפסק הדין:
- בשנת 2013 צוינה ירידה במצב הרוח ובתפקוד. באותה שנה פקדו את המנוחה אסונות משפחתיים קשים.
- ביום 16.12.2015 נבדקה במחלקה גריאטרית בבית חולים. נרשם ציון MMSE של 23/30 וציון MoCA של 13/30, ונכתב כי היא זקוקה לעזרה ולהשגחה בכל שעות היממה.
- ביום 22.10.2017 פנו שתיים מהבנות לעירייה בבקשה להנחה בחובות, וציינו כי אימן סובלת מדמנציה.
- בסביבות אפריל 2018 הציע אחד הנכדים (המתנגד 1) לרכוש את בית המנוחה. עורך דין שהשתתף בפגישה משפחתית המליץ להזמין רופא מומחה שיבחן את כשירותה.
- ביום 22.4.2018 בדקה אותה בביתה רופאה מומחית בגריאטריה, וקבעה בתעודת רופא כי יש לה כשרות מלאה לערוך צוואה ולטפל בענייניה המשפטיים.
- ביום 26.11.2018 נחתמה הצוואה המאוחרת.
- המנוחה התגוררה לבדה, בקומה השנייה, עד שנת 2020. באותה שנה אושפזה, ושהתה במחלקה גריאטרית עד פטירתה.
לאחר הפטירה ביקשה המשיבה לקיים את הצוואה המאוחרת. המתנגדים הגישו התנגדות וביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, והתיקים הועברו מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט. בהסכמת הצדדים מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מיום 28.5.2025 קבע כי המנוחה סבלה מדמנציה קשה, וכי במועד החתימה לא הייתה בכשירות מנטלית וקוגניטיבית להבין את טיב הצוואה ומשמעותה.
העידו בעלי הדין, שלושת הרופאים (המומחה, הרופאה שבדקה ב-2018 ומנהל המחלקה הגריאטרית שבדק ב-2015), הנוטריון שערך את הצוואה ומטפלת. מסמך נוסף, שנטען כי הוא צוואה בכתב יד מיום 25.12.2015, לא נדון: בהחלטה מיום 26.10.2025 נקבע כי לא הוגשה לגביו בקשה לצו קיום.
טענות הצדדים
המתנגדים טענו ארבע טענות:
- היעדר כשרות. המנוחה סבלה מדמנציה מתקדמת, והדבר נתמך בחוות דעת המומחה, ברשומה משנת 2015 ובהצהרות הבנות עצמן בפני גורמים רפואיים, המוסד לביטוח לאומי והעירייה. לתעודה מאפריל 2018 אין לתת משקל: היא קדמה לחתימה בשבעה חודשים והתבססה על שיחה ולא על מבחנים.
- השפעה בלתי הוגנת ותרמית (סעיף 30(א) לחוק הירושה). הבנות הלחיצו את אימן בטענה שהרשויות ייקחו את הבית בשל חובות הבן המנוח.
- מעורבות בעריכת הצוואה (סעיף 35). המשיבה יצרה קשר עם עורך הדין, תיאמה את הפגישה, מסרה לו נסחי טאבו וצילומי תעודות זהות והסיעה את המנוחה למשרדו. בת אחרת שילמה את שכרו מכספי האם.
- פגמים צורניים בצוואה הנוטריונית, המעבירים לשיטתם את נטל הראיה: לא צורף צילום תעודת זהות, כשירות המנוחה לא בוררה, ולא צורפה תעודה רפואית לפי תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977. לעניין זה הפנו לע"א 36/88 זלוף נ' זלוף.
המשיבה טענה כי המנוחה הייתה צלולה ועצמאית: היא התגוררה לבדה, בישלה, ניקתה ונסעה מדי יום במונית למרכז יום. לדבריה, המתנגד 1 עצמו ניהל עם המנוחה משא ומתן לרכישת ביתה בשנת 2018, והדבר מלמד שראה בה אישה צלולה. המסמכים משנת 2015 נערכו לצרכים סוציאליים, על יסוד דיווחי המשפחה, כדי לקבל גמלת סיעוד. מעורבות הבנות הייתה סיוע לוגיסטי בלבד (בהפניה לע"א 4305/91 שדה נ' קבורס), והנוטריון שוחח עם המנוחה לבדה.
הכרעת בית המשפט ונימוקיה
- הנטל. חזקה שכל אדם כשיר לערוך צוואה. הנטל להוכיח היעדר כשרות מוטל על הטוען לכך, בראיות ממשיות וברורות המתייחסות למועד עשיית הצוואה. בית המשפט קבע כי המתנגדים לא הרימו נטל זה.
- הרשומה משנת 2015. משקלה הופחת. הרופא אישר כי האבחנה נשענה במידה רבה על דיווחי הבנות, לצורך קבלת זכויות מהמוסד לביטוח לאומי. בעדותו אמר כי קשה לו לומר "לכאן או לכאן" אם בין 2015 ל-2018 הייתה המנוחה מסוגלת לקבל החלטה שקולה בעניין צוואה. הוא המליץ על השגחה בכל שעות היממה, אך בפועל המנוחה המשיכה להתגורר לבדה שנים לאחר מכן.
- חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. נדחתה. היא נשענה על ההנחה שהמנוחה הייתה בתלות מוחלטת באחרים. המומחה עצמו העיד כי חולה בדמנציה קשה אינו יכול לישון לבדו בלילה, והוכח כי המנוחה התגוררה לבדה. המומחה גם הסכים למחוק חלקים מחוות דעתו שנשענו על מכתב של אחת הבנות, ללא אישוש רפואי. בית המשפט קבע כי חוות הדעת נשענה על תשתית עובדתית שגויה.
- התעודה הרפואית מיום 22.4.2018. קיבלה משקל מכריע. הרופאה בדקה את המנוחה פנים אל פנים במשך כ-45 דקות, לצורך הערכה קוגניטיבית לקראת פעולה משפטית. היא לא מצאה חסר קוגניטיבי, וקבעה כי למנוחה כשרות מלאה לערוך צוואה. בית המשפט דחה את הטענה כי היעדר מבחנים פורמליים פוגם בתעודה: שלושת הרופאים אישרו שאבחון דמנציה נשען בעיקרו על שיחה קלינית.
- דיכאון. בית המשפט ציין, בזהירות, כי ייתכן שהירידה הקוגניטיבית בשנים 2013–2015 נבעה, לפחות בחלקה, מדיכאון קשה בעקבות האסונות המשפחתיים.
- עדות הנוטריון. נמצאה אמינה. המנוחה עלתה בעצמה למשרדו, שוחחה עמו בארבע עיניים, ופירטה את רצונה ואת טעמיו. לנוכח התרשמותו החליט שלא לדרוש תעודה רפואית במועד החתימה.
- השפעה בלתי הוגנת. נדחתה, לאחר יישום ארבעת מבחני העזר: המנוחה הייתה עצמאית, לא הייתה תלויה במשיבה לבדה, לא הייתה מבודדת, ומעורבות הבנות בנסיבות עריכת הצוואה הייתה לוגיסטית.
- סעיף 35. נדחה. יצירת הקשר, תיאום הפגישה, ההסעה, העברת מסמכי המקרקעין לבקשת עורך הדין ותשלום שכרו מחשבון המנוחה הם עזרה טכנית. הבנות המתינו למטה, ועורך הדין ראיין את המנוחה לבדה והקריא לה את הצוואה.
- התוצאה. ההתנגדות נדחתה במלואה. ניתן צו קיום לצוואה מיום 26.11.2018, והבקשה לקיום הצוואה מיום 29.8.2010 נדחתה. המתנגדים חויבו, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט, לרבות מחצית משכר המומחה ששילמה המשיבה, ובשכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 40,000 ₪ (כולל מע"מ), לתשלום בתוך 30 יום.
ניתוח משפטי והפסיקה שאוזכרה
כשרות לצוות: מבחן תפקודי ולא אבחנתי
בית המשפט ציטט את סעיף 26 לחוק הירושה: "צוואה שנעשתה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בטלה". לפי פסק הדין, המבחן הוא פונקציונלי ולא דיאגנוסטי: אין די במחלה, בחולשה או בירידה קוגניטיבית כשלעצמן. יש להראות שמצבו של המצווה בעת עשיית הצוואה פגם ביכולתו להבין את פעולת הציווי. בית המשפט מנה חמישה מרכיבים מצטברים: מודעות לעריכת צוואה, הבנה שהרכוש מוענק לאחר המוות ולמי, ידיעת היקף הרכוש, ידיעת זהות היורשים והזוכים, ומודעות לתוצאות כלפי המוטבים וכלפי המודרים (בהפניה, כפי שאוזכר בפסק הדין, לבע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני ולעמ"ש 17793-06-24 י.ד נ' י.ס).
לעניין הנטל הפנה בית המשפט לע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק ולע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, וציטט מהם כי נדרשות "ראיות ספציפיות וחד משמעיות יותר ליום עריכת הצוואה דווקא". עוד הפנה לת"ע (משפחה באר שבע) 34830-02-16 פלונית נ' פלונים לעניין הכלל שאבחנת דמנציה אינה שוללת כשלעצמה את הכשרות לצוות.
חוות דעת לאחר המוות מול ראיות מזמן אמת
זהו לב פסק הדין. בית המשפט הדגיש כי חוות דעת בדבר כשרות נכתבת "פוסט מורטם", על יסוד מסמכים, מבלי שהמומחה ראה את המצווה. בהסתמך על עמ"ש (תל אביב-יפו) 55336-12-14, ועל ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנה "בית אהרון וישראל" המצוטט בו, קבע כי בית המשפט רשאי להעדיף ראיות מזמן אמת: רופאים שבדקו את המצווה במועדים הרלוונטיים, עורך הצוואה והעדים לה. חוות דעת המומחה, כלשון המובאה, אינה בבחינת "כזה ראה וקדש". לעניין העדפת עדות רפואית ישירה הפנה גם לת"ע (משפחה פתח תקוה) 62864-11-18.
שתי הערות. ראשית, אין זה שכיח שבית המשפט דוחה חוות דעת של מומחה שמינה בעצמו, ובהסכמת הצדדים. הדחייה נשענה כאן על כשל עובדתי מוגדר: הנחת התלות המוחלטת נסתרה, והמומחה עצמו אישר כי מגורים לבד אינם מתיישבים עם דמנציה קשה. הלקח לבעלי דין הוא שיש לבדוק היטב איזו תשתית עובדתית מונחת לפני המומחה. שנית, התעודה שהכריעה נערכה שבעה חודשים לפני החתימה, לקראת עסקה אחרת, ולא ביום החתימה. בית המשפט ראה בה, בצירוף עדות הנוטריון ואורח החיים העצמאי, ראיה מספקת. מי שמבקש להסתמך על פסק הדין צריך לזכור את הצירוף הזה: אין בו קביעה שתעודה בת שבעה חודשים מספיקה לבדה.
השפעה בלתי הוגנת (סעיף 30(א))
בית המשפט יישם את ארבעת המבחנים שנקבעו בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. הוא חזר על הכלל שרק השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות, השוללת את הרצון החופשי, מביאה לבטלות. סיוע של בני משפחה אינו מוכיח כשלעצמו השפעה כזו (ת"ע (משפחה באר שבע) 38016-07-14). בית המשפט אבחן את המקרה מת"ע (משפחה ירושלים) 57135-11-13, שבו הוכחו תלות קיצונית ומעורבות עמוקה. משקל ניתן גם להתנהגות המתנגד 1, שניהל עם המנוחה משא ומתן לרכישת ביתה בשנת 2018.
נטילת חלק בעריכת הצוואה (סעיף 35)
בית המשפט חזר על ההלכה כי סעיף 35 יוצר חזקה חלוטה של בטלות, ולכן יש לפרשו בצמצום ובדווקנות (בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני). נדרשת מעורבות פעילה, ממשית ואינסטרומנטלית (עמ"ש (מחוזי מרכז) 45939-10-24), ופעולות הנהנה צריכות להצטבר ל"מאסה קריטית" (ת"ע (משפחה אשדוד) 33423-06-19; עמ"ש (ב"ש) 756-06-20). העברת פרטים לעורך הדין בידי נהנה אינה, כשלעצמה, נטילת חלק (ע"א 2014/95 פרל נ' בס). נוכחות במעמד החתימה אינה מגיעה בהכרח לכדי נטילת חלק (ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר).
הנקודה המעשית: יצירת קשר ראשוני, ליווי, הסעה ואף המתנה בחדר סמוך אינם פוסלים, כאשר גיבוש רצון המצווה נעשה ישירות ובנפרד מול עורך הדין. מה שהכריע היה ההפרדה: המלווה אינו עולה למשרד, והשיחה נערכת בארבע עיניים. יש לשים לב שהתשלום נעשה מכספי המנוחה. פסק הדין אינו דן במצב שבו הנהנה משלם את שכר עורך הדין מכיסו.
הטענה לפגמים צורניים בצוואה הנוטריונית
המתנגדים טענו לפגמים צורניים ולהיפוך נטל הראיה, בהסתמך על תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים. בחלק ההכרעה לא מצאתי דיון נפרד בטענה זו. בית המשפט התייחס אליה בעקיפין בלבד, כשקיבל את עדות הנוטריון שלפיה החליט, לנוכח התרשמותו, שלא לדרוש תעודה רפואית. פסק הדין אינו מצטט את התקנה, ולכן יש לעיין בנוסחה המלא לפני שמסתמכים עליו בעניין זה.
מסקנות משפטיות והמלצות מעשיות
מסקנות משפטיות
- כשרות לצוות נבחנת במבחן תפקודי, במועד עשיית הצוואה. אבחנת דמנציה אינה שוללת אותה כשלעצמה.
- ראיות מזמן אמת (בדיקת רופא, עדות עורך הצוואה, אורח החיים בפועל) יכולות לגבור על חוות דעת רטרוספקטיבית, גם של מומחה מטעם בית המשפט.
- מסמכים רפואיים שנערכו לצורך מיצוי זכויות סוציאליות, על יסוד דיווחי המשפחה, עשויים לקבל משקל מופחת בשאלת הכשרות לצוות.
- סיוע לוגיסטי של נהנה אינו "נטילת חלק" לפי סעיף 35, כל עוד נשמרת הפרדה מלאה בינו לבין השיחה של המצווה עם עורך הצוואה.
- פסק הדין ניתן בערכאה ראשונה, הוא תלוי נסיבות ואינו הלכה מחייבת. לא בדקתי אם הוגש עליו ערעור.
המלצות לעורכי צוואות
- לשוחח עם המצווה לבדו, ולתעד בכתב מי ליווה אותו, היכן המתין המלווה ומה אמר המצווה על רצונו ועל טעמיו.
- כשהמצווה מבוגר, או כשיש רקע של ירידה קוגניטיבית, לבקש חוות דעת של רופא מומחה סמוך ככל האפשר לחתימה. במקרה זה הספיקה תעודה מוקדמת בשבעה חודשים, אך אין לבנות על כך.
- לקבל את ההוראות מהמצווה עצמו. מסמכים טכניים (נסח, צילום תעודת זהות) אפשר לקבל מבני המשפחה לבקשת עורך הדין.
- לוודא ששכר הטרחה משולם מכספי המצווה.
המלצות למשפחות וללקוחות
- מותר לתאם להורה פגישה ולהסיעו לעורך הדין. את השיחה על תוכן הצוואה מנהל ההורה לבדו.
- מה שנכתב לרשויות על מצבו של ההורה, כדי לקבל גמלה או הנחה, עלול לשמש בעתיד ראיה נגד תוקף צוואתו. יש לדייק.
- מי ששוקל להתנגד לצוואה צריך לבדוק קודם כיצד תפקד המצווה בפועל במועד החתימה. המתנגדים חויבו כאן ב-40,000 ₪.
- כשהמצב הרפואי מעורר ספק ביחס לעתיד, כדאי לשקול בעוד מועד גם ייפוי כוח מתמשך.
פרטי התיק ובית המשפט
- מספר התיק: ת"ע 58273-08-24 א' נ' ע' (המנוחה) ואח'; וכן ת"ע 58012-08-24, ת"ע 57994-08-24 ות"ע 57947-08-24. בנבו: ת"ע (משפחה ק' שמונה) 58273-08-24 א' א' א' נ' ד' צ'.
- בית המשפט: בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה.
- השופט: כב' השופט רן ארנון.
- מועד מתן פסק הדין: 28 בספטמבר 2026, י"ז תשרי תשפ"ז.
- פרסום: פסק הדין הותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני.
שלמה כ"ץ, עו"ד
טל': 054-4322142
דוא"ל: office@skatz-law.com
וואטסאפ
ליצירת קשר


